<h1>רבינו יהונתן מלוניל — חולין</h1>
<h2>דף ד:</h2>
[חולין קמ"א ע"א] הנוטל אם על הבנים וכו' לוקה ואינו משלח דאע"ג דסבירא ליה לר' יהודה דלא תעשה הניתק לעשה שאין לוקין עליו כדתניא בהדיא בבריתא גבי נותר דכתיב (שמות י"ב) ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו שהעשה באש תשרופו (שהעשה) בא לתקן הלאו אבל בשלוח הקן לקי דלאו (ש)ניתק לעשה הוא דהא אפשר לפרש הפסוק בענין שאינו ניתק לעשה דהכי קאמר רחמנא לא תקח האם כשתמצאנה אלא תשלחנה ואע"ג דמשתמע חד מחבריה כתביה רחמנא לעבור עליו בעשה ולא תעשה אבל לא בא לפטרו שאם עבר ולקחה פטור בכך אם ישלחנה אבל בנותר ודאי העשה אחר הלאו הוא מבלי ספק דהא אסר לשרפו עד שיותר ובודאי לתקן הלאו בא העשה אבל בשלוח הקן האי עשה דשלח מעיקרא משמע ולמיקם עליה בעשה ולא תעשה כתביה אבל כיון דעבר אין לו תקנה אפילו ישלחנה ואם כן למה ישלחנה אבל חכמים סבירא להו דניתק לעשה הוא ולפיכך לתקן בא את אשר עבר ונוח לו שישלחנה ולא ילקה על הלאו. זה הכלל וכו' כגון נותר ואונס וכל הדומה להם דכתיב (דברים כ"ב) לא יוכל לשלחה וכתיב כל ימיו משמע כל ימיו הוא דאיתסר ליה בשלוח הא אם יחזירנה שלא יהיה כל ימיו בשלוח לא לקי.
<h2>דף י:</h2>
[חולין ק"ל ע"א] כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן וכו' וכיון שהיה להן מום קבוע הרי הם כמקדיש עצים ואבנים לדמיהם ואין בהן קדושת הגוף אלא קדושת דמים ואם נפדו הרי הם כחולין גמורין ואם היתה נקבה שלא ביכרה וילדה זכר הרי הוא קדוש קדושת בכור. אבל כל זמן שלא נפדו אם ילדה ליכא עליה קדושת בכור. אע"ג שאין באמו קדושת הגוף אלא קדושת דמים כדאמרי' בבכורות בפ' שני (דף י"ד) קסבר האי תנא קדושת דמים מדחה מבכורה דאין קדושה חלה על קדושה. אבל (כשלידו) [כשילדו] לאחר הפדיון דאע"ג דאיעבר כשהן קדושין מחייב בבכורה דוולדות קדשים בהווייתן לאויר העולם הן קדושין ולא במעי אמן וחלה עליהן קדושת בכור בפטר רחם אבל לא קדושת אמן שהרי נפדו קודם (שלידו) [שילדו] וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם. וולדן אפילו איעבר קודם פדיונם בעוד שהיו קדושין קדושת דמים ואיתיליד לאחר פדיונן אותו וולד ואותו חלב אמו מותר לאכלן לאחר פדיונן כדפרישית שהרי לא נתקדשו הוולד והחלב בעוד שהיו במעי הבהמה וכשילדו כבר נפדו מעיקרא ויוצאין לחולין האמהות על ידי פדיונן כחולין גמורין אפי' ליגזז וליעבד כיון שלא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים. והשוחטן בחוץ פטור מכרת שהרי לא היה מתקבל בפנים דהא בעל מום קבוע הוא ואין עושין תמורה אם אמרו בעלים זו תחת זו לא חל בשנית קדושה דלא אלים למתפס קדושתיה על דבר אחר כיון שאין בו אלא קדושת דמים ומפרש בבכורות (דף ט') טעמא דכתי' (ויקרא כ"ז) ולא ימיר אותו טוב ברע וגו' טוב מעקרו עושה תמורה ואפילו נעשה רע אחר הקדישן דכתי' [ויקרא כ"ז] והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אבל רע מעקרו אינו עושה תמורה. ואם מתו יפדו אע"פ שאינן ראויין אלא לכלבים וקימ' לן (תמורה ל"א) דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דכתי' (דברים י"ב) ואכלת ולא לכלבים ה"מ בקדשים שיש להן קדושת הגוף אבל הני דליכא בהו אלא קדושת דמים נפדים לכלבים ואם תאמר הא בעי העמדה והערכה קמ"ל משנה זו דקדשי בדק הבית לא בעו העמדה והערכה. חוץ מן הבכור והמעשר שאע"פ שקדם מומן להקדישן חלה עליהו קדושה גמורה לכל דבריהם אלא שאין כשרים ליקרב דבכור בפטר רחם תלה רחמנא. לא שנא תם ולא שנא בעל מום קדוש תם קרב חלבו ואמוריו וחייב זריקת דמים על גבי המזבח והבשר נאכל לכהן דכתי' (במדבר י"ח) ובשרם יהי' לך וגו' ומדכתי' ובשרם בלשון רבים דמשמע תרי לימד על בכור בעל מום נמי שמתנה לכהן ומעשר בהמה נמי כתי' ביה (ויקרא כ"ז) העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע דהינו בעל מום. אבל קדם הקדישן את מומן שחלה עליה קדושת הגוף גמורה שהרי הן ראויין ליקרב או מום עובר קדם להקדישן וכיון שהיה מום עובר כתם גמור נחשב וחל עליה קדושת הגוף הואיל וראוי לאחר שירפא מן המום ולאחר מכאן נולד להן מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה אע"פ שנפדו ויצא לחולין והותרו באכילה אפילו הכי פטורין מן הבכורה אם ילדו דכתי' (דברים י"ב) כצבי וכאיל [וצבי ואיל פטורים מן הבכורה דהא בקר וצאן כתיב (שם ט"ו). ומן המתנות זרוע לחיים וקיבה דאין נוהגין בצבי ואיל] דכתיב (שם י"ח) אם שור אם שה. ואין יוצאין לחולין בפדיונם ליגזז וליעבד כדפרישית לעיל תזבח ואכלת אין בהן אלא היתר אכילה וזביחה בלבד (בכורות ט"ו) אבל גיזה ועבודה לא. וכן וולדן וחלבן אסור דאיעבר קודם פדיונם ואתיליד לאחר פדיונן בבכורות [י"ד ע"א] מוקים לה הכי בין רישא דקתני מותר ובין סיפא דתני אסור דאיעבר לפני [פדיונן ואתיליד] לאחר פדיונן ואי נולד לפני פדיונן מאי איריא הכי אפלו קודם מומן להקדשן נמי וולדן דלפני פדיונן אסור. והשוחטן בחוץ חייב (כדפרישית לעיל) בדוקין שבעין ואליבא דר' עקיבא דאמ' אם עלו לא ירדו הילכך הואיל ובפנים לא ירדו חייבי' עליהם בחוץ. ועושין תמורה קודם פדיונן דכתי' [ויקרא כ"ז] טוב ברע או רע בטוב. ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד דאמרי' בבכורות [ט"ו ע"א] רק בכל אות נפשך וגו' בפסולי המוקדשין לאחר פדיונם הכתו' מדבר מדאיצטריך למימר להו הטמא והטהור יחדיו יאכלנו וכתי' תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלבים. מתו מעצמן יקברו אי משום דקימ' לן דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה וכיון דמתו אי אפשר להעמדה אי משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים.
<h2>דף יא.</h2>
[חולין ע"ה ע"א] השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי. לדברי האוסר דהיינו ר' מאיר שאוסר השליל לאוכלו בשחיטת אמו נמצא דסבירא ליה שיש לו סימנין בעצמו לפיכך לזה השליל יש לו תקנה שישחטנו ומותר אע"פ שלא הועילה לו שחיטת אמו שהרי היא טרפה. ולדברי המתיר השליל בשחיטת אמו דהינו ר' יהודה נמצא שאין לו שום סימן לפי' בזה השליל בן טרפה אין לו תקנה שהרי שחיטת אמו אינה מועילה לו אלא לטהרה מידי נבלה ולא לאכילה. רבא אמר אף לדברי המתיר יש לו תקנה דארבעה סימנין אכשר רחמנא ביה שתים של האם שהן ושט וקנה ושתים שלו והיכא שלא יועילו לו סימני אמו כי האי גונא שהיא טרפה יועילו לו סימני עצמו כיון שהוא בן תשעה חי. ואע"ג שהוא בן טרפה לא מיתסרא בכך דהלכת' כר' יהושע (דף נ"ח) דסבר עובר לאו ירך אמו ולא אמרי' היא וולדה נטרפה אע"ג דביצת טרפה אמרי' היא וולדה נטרפה התם משום דאגידא בגוף התרנגולת כגופה דמי ואי מיירי (בשעיברה ולבסוף נטרפה) [בשנטרפה ולבסוף עיברה] אפי' הכי כשר דסבירא לן זה וזה גורם מותר (ואפי') [ו]זה השליל כשר (היה) [הוא].
<h2>דף יד.</h2>
[חולין פ"ג ע"א] יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה, שאם שחט האם משחשכה לא ישחוט הבת בלילה ההיא וכל יום המחרת עד צאת הכוכבים אבל שחט האם היום שוחט הבת באותו הלילה אחר צאת הכוכבים דאין הולך הלילה אחר היום אע"ג דאותו ואת בנו נוהג בקדשים ובקדשים חוזר הלילה אחר היום שאם שחט חטאת היום יאכלנו אותו יום וכל הלילה הבא אחריו ולא יותר והנותר ממנו עד בקר טעון שריפה אבל לענין אותו ואת בנו לא עבדינן כן היום הולך אחר הלילה דכתיב ברישא (בראשית א') ויהי ערב [והדר] ויהי בקר.
<h2>דף לא.</h2>
[חולין ס"ד ע"ב] לביצת טרפה שאסורה מן התורה. כיון דאתיא ממקום אסור ולא ילפי' מן החלב שהוא מכח אבר מן החי ושרי (בכורות ו') דכתי' (ויקרא י"א) ואת בת היענה וכיון דביצת טמאה אסורה הואיל ובאה מכח אסורא הם הכי נמי ביצת טרפה בין דשיחלא קמא משום דהיא וולדה נטרפה והיא וולדה נתנבלה בין דשיחלא בתרא לדברי האומר (דף נ"ז) יולדת ומשבחת משום דאתי מכח איסור וחלב טרפה אסורה אע"ג דאישתרי דבר הבא מכח אבר מן החי לא אישתרי דבר הבא מן הטמא משום דאיסור אבר מן החי אית ליה תקנתא בשחיטה מה שאין כן בטמאה ובטרפה. [תמורה ל"א ע"א] ובעידנא דקא גביל עפרה בעלמ' הוא דילפי' (ע"ז ס"ח) מנבלה מסרחת דשריא דכתי' (דברים י"ד) לא תאכלו כל נבלה וכו' נבלה הראויה לגר קרויה נבלה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה.
[חולין ק"ל ע"א] כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן וכו' וכיון שהיה להן מום קבוע הרי הם כמקדיש עצים ואבנים לדמיהם ואין בהן קדושת הגוף אלא קדושת דמים ואם נפדו הרי הם כחולין גמורין ואם היתה נקבה שלא ביכרה וילדה זכר הרי הוא קדוש קדושת בכור. אבל כל זמן שלא נפדו אם ילדה ליכא עליה קדושת בכור. אע"ג שאין באמו קדושת הגוף אלא קדושת דמים כדאמרי' בבכורות בפ' שני (דף י"ד) קסבר האי תנא קדושת דמים מדחה מבכורה דאין קדושה חלה על קדושה. אבל (כשלידו) [כשילדו] לאחר הפדיון דאע"ג דאיעבר כשהן קדושין מחייב בבכורה דוולדות קדשים בהווייתן לאויר העולם הן קדושין ולא במעי אמן וחלה עליהן קדושת בכור בפטר רחם אבל לא קדושת אמן שהרי נפדו קודם (שלידו) [שילדו] וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם. וולדן אפילו איעבר קודם פדיונם בעוד שהיו קדושין קדושת דמים ואיתיליד לאחר פדיונן אותו וולד ואותו חלב אמו מותר לאכלן לאחר פדיונן כדפרישית שהרי לא נתקדשו הוולד והחלב בעוד שהיו במעי הבהמה וכשילדו כבר נפדו מעיקרא ויוצאין לחולין האמהות על ידי פדיונן כחולין גמורין אפי' ליגזז וליעבד כיון שלא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים. והשוחטן בחוץ פטור מכרת שהרי לא היה מתקבל בפנים דהא בעל מום קבוע הוא ואין עושין תמורה אם אמרו בעלים זו תחת זו לא חל בשנית קדושה דלא אלים למתפס קדושתיה על דבר אחר כיון שאין בו אלא קדושת דמים ומפרש בבכורות (דף ט') טעמא דכתי' (ויקרא כ"ז) ולא ימיר אותו טוב ברע וגו' טוב מעקרו עושה תמורה ואפילו נעשה רע אחר הקדישן דכתי' [ויקרא כ"ז] והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אבל רע מעקרו אינו עושה תמורה. ואם מתו יפדו אע"פ שאינן ראויין אלא לכלבים וקימ' לן (תמורה ל"א) דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דכתי' (דברים י"ב) ואכלת ולא לכלבים ה"מ בקדשים שיש להן קדושת הגוף אבל הני דליכא בהו אלא קדושת דמים נפדים לכלבים ואם תאמר הא בעי העמדה והערכה קמ"ל משנה זו דקדשי בדק הבית לא בעו העמדה והערכה. חוץ מן הבכור והמעשר שאע"פ שקדם מומן להקדישן חלה עליהו קדושה גמורה לכל דבריהם אלא שאין כשרים ליקרב דבכור בפטר רחם תלה רחמנא. לא שנא תם ולא שנא בעל מום קדוש תם קרב חלבו ואמוריו וחייב זריקת דמים על גבי המזבח והבשר נאכל לכהן דכתי' (במדבר י"ח) ובשרם יהי' לך וגו' ומדכתי' ובשרם בלשון רבים דמשמע תרי לימד על בכור בעל מום נמי שמתנה לכהן ומעשר בהמה נמי כתי' ביה (ויקרא כ"ז) העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע דהינו בעל מום. אבל קדם הקדישן את מומן שחלה עליה קדושת הגוף גמורה שהרי הן ראויין ליקרב או מום עובר קדם להקדישן וכיון שהיה מום עובר כתם גמור נחשב וחל עליה קדושת הגוף הואיל וראוי לאחר שירפא מן המום ולאחר מכאן נולד להן מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה אע"פ שנפדו ויצא לחולין והותרו באכילה אפילו הכי פטורין מן הבכורה אם ילדו דכתי' (דברים י"ב) כצבי וכאיל [וצבי ואיל פטורים מן הבכורה דהא בקר וצאן כתיב (שם ט"ו). ומן המתנות זרוע לחיים וקיבה דאין נוהגין בצבי ואיל] דכתיב (שם י"ח) אם שור אם שה. ואין יוצאין לחולין בפדיונם ליגזז וליעבד כדפרישית לעיל תזבח ואכלת אין בהן אלא היתר אכילה וזביחה בלבד (בכורות ט"ו) אבל גיזה ועבודה לא. וכן וולדן וחלבן אסור דאיעבר קודם פדיונם ואתיליד לאחר פדיונן בבכורות [י"ד ע"א] מוקים לה הכי בין רישא דקתני מותר ובין סיפא דתני אסור דאיעבר לפני [פדיונן ואתיליד] לאחר פדיונן ואי נולד לפני פדיונן מאי איריא הכי אפלו קודם מומן להקדשן נמי וולדן דלפני פדיונן אסור. והשוחטן בחוץ חייב (כדפרישית לעיל) בדוקין שבעין ואליבא דר' עקיבא דאמ' אם עלו לא ירדו הילכך הואיל ובפנים לא ירדו חייבי' עליהם בחוץ. ועושין תמורה קודם פדיונן דכתי' [ויקרא כ"ז] טוב ברע או רע בטוב. ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד דאמרי' בבכורות [ט"ו ע"א] רק בכל אות נפשך וגו' בפסולי המוקדשין לאחר פדיונם הכתו' מדבר מדאיצטריך למימר להו הטמא והטהור יחדיו יאכלנו וכתי' תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלבים. מתו מעצמן יקברו אי משום דקימ' לן דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה וכיון דמתו אי אפשר להעמדה אי משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים.
<h2>דף לג:</h2>
[חולין ק"ל ע"א] כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן וכו' וכיון שהיה להן מום קבוע הרי הם כמקדיש עצים ואבנים לדמיהם ואין בהן קדושת הגוף אלא קדושת דמים ואם נפדו הרי הם כחולין גמורין ואם היתה נקבה שלא ביכרה וילדה זכר הרי הוא קדוש קדושת בכור. אבל כל זמן שלא נפדו אם ילדה ליכא עליה קדושת בכור. אע"ג שאין באמו קדושת הגוף אלא קדושת דמים כדאמרי' בבכורות בפ' שני (דף י"ד) קסבר האי תנא קדושת דמים מדחה מבכורה דאין קדושה חלה על קדושה. אבל (כשלידו) [כשילדו] לאחר הפדיון דאע"ג דאיעבר כשהן קדושין מחייב בבכורה דוולדות קדשים בהווייתן לאויר העולם הן קדושין ולא במעי אמן וחלה עליהן קדושת בכור בפטר רחם אבל לא קדושת אמן שהרי נפדו קודם (שלידו) [שילדו] וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם. וולדן אפילו איעבר קודם פדיונם בעוד שהיו קדושין קדושת דמים ואיתיליד לאחר פדיונן אותו וולד ואותו חלב אמו מותר לאכלן לאחר פדיונן כדפרישית שהרי לא נתקדשו הוולד והחלב בעוד שהיו במעי הבהמה וכשילדו כבר נפדו מעיקרא ויוצאין לחולין האמהות על ידי פדיונן כחולין גמורין אפי' ליגזז וליעבד כיון שלא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים. והשוחטן בחוץ פטור מכרת שהרי לא היה מתקבל בפנים דהא בעל מום קבוע הוא ואין עושין תמורה אם אמרו בעלים זו תחת זו לא חל בשנית קדושה דלא אלים למתפס קדושתיה על דבר אחר כיון שאין בו אלא קדושת דמים ומפרש בבכורות (דף ט') טעמא דכתי' (ויקרא כ"ז) ולא ימיר אותו טוב ברע וגו' טוב מעקרו עושה תמורה ואפילו נעשה רע אחר הקדישן דכתי' [ויקרא כ"ז] והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אבל רע מעקרו אינו עושה תמורה. ואם מתו יפדו אע"פ שאינן ראויין אלא לכלבים וקימ' לן (תמורה ל"א) דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דכתי' (דברים י"ב) ואכלת ולא לכלבים ה"מ בקדשים שיש להן קדושת הגוף אבל הני דליכא בהו אלא קדושת דמים נפדים לכלבים ואם תאמר הא בעי העמדה והערכה קמ"ל משנה זו דקדשי בדק הבית לא בעו העמדה והערכה. חוץ מן הבכור והמעשר שאע"פ שקדם מומן להקדישן חלה עליהו קדושה גמורה לכל דבריהם אלא שאין כשרים ליקרב דבכור בפטר רחם תלה רחמנא. לא שנא תם ולא שנא בעל מום קדוש תם קרב חלבו ואמוריו וחייב זריקת דמים על גבי המזבח והבשר נאכל לכהן דכתי' (במדבר י"ח) ובשרם יהי' לך וגו' ומדכתי' ובשרם בלשון רבים דמשמע תרי לימד על בכור בעל מום נמי שמתנה לכהן ומעשר בהמה נמי כתי' ביה (ויקרא כ"ז) העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע דהינו בעל מום. אבל קדם הקדישן את מומן שחלה עליה קדושת הגוף גמורה שהרי הן ראויין ליקרב או מום עובר קדם להקדישן וכיון שהיה מום עובר כתם גמור נחשב וחל עליה קדושת הגוף הואיל וראוי לאחר שירפא מן המום ולאחר מכאן נולד להן מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה אע"פ שנפדו ויצא לחולין והותרו באכילה אפילו הכי פטורין מן הבכורה אם ילדו דכתי' (דברים י"ב) כצבי וכאיל [וצבי ואיל פטורים מן הבכורה דהא בקר וצאן כתיב (שם ט"ו). ומן המתנות זרוע לחיים וקיבה דאין נוהגין בצבי ואיל] דכתיב (שם י"ח) אם שור אם שה. ואין יוצאין לחולין בפדיונם ליגזז וליעבד כדפרישית לעיל תזבח ואכלת אין בהן אלא היתר אכילה וזביחה בלבד (בכורות ט"ו) אבל גיזה ועבודה לא. וכן וולדן וחלבן אסור דאיעבר קודם פדיונם ואתיליד לאחר פדיונן בבכורות [י"ד ע"א] מוקים לה הכי בין רישא דקתני מותר ובין סיפא דתני אסור דאיעבר לפני [פדיונן ואתיליד] לאחר פדיונן ואי נולד לפני פדיונן מאי איריא הכי אפלו קודם מומן להקדשן נמי וולדן דלפני פדיונן אסור. והשוחטן בחוץ חייב (כדפרישית לעיל) בדוקין שבעין ואליבא דר' עקיבא דאמ' אם עלו לא ירדו הילכך הואיל ובפנים לא ירדו חייבי' עליהם בחוץ. ועושין תמורה קודם פדיונן דכתי' [ויקרא כ"ז] טוב ברע או רע בטוב. ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד דאמרי' בבכורות [ט"ו ע"א] רק בכל אות נפשך וגו' בפסולי המוקדשין לאחר פדיונם הכתו' מדבר מדאיצטריך למימר להו הטמא והטהור יחדיו יאכלנו וכתי' תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלבים. מתו מעצמן יקברו אי משום דקימ' לן דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה וכיון דמתו אי אפשר להעמדה אי משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים.
